לא נמאס לכם לדרוך אחד לשני על הרגליים??
- 19 באפר׳
- זמן קריאה 1 דקות
אחד הסימנים הכי בריאים שארגון מתחיל לצמוח, הוא הבלגן ולפעמים הבלגן הוא בכלל תוצר של טעויות ארגוניות וחסר כח ניהולי מקצועי בצמתים הנכונים.
פתאום יש יותר מנהלים, כל אחד נכנס לתחום שהוא לא שלו, מתחילים התירוצים, יותר החלטות לקבל ומעט אומץ ניהולי, יותר “מי אחראי על זה בכלל?”.
ופה בדיוק נכנסת לתמונה מפת האצלה. כלי פשוט שמסדר את העולם. תדמיינו ווריאציה ויזואלית עדכנית של מודל הניהול המצבי (Situational Leadership) -
זה למעשה כלי שנועד להתאים את רמת המעורבות הניהולית לעצמאות של העובד.
במילים פשוטות, זו מפה שמראה מי מחליט, מי מבצע, ומי רק צריך לדעת.
היא ממקמת כל תפקיד על שני צירים:
* רמת העצמאות של העובד,
* ורמת המעורבות של המנהל.
כשמציירים את זה נכון אגב, רואים מיד איפה צריך לשחרר ואיפה לחזק.
הרבה פעמים בארגון שצומח מהר/עם מנכ״ל ריכוזי/הנהלה לא מקצועית מספיק, אני משתמש בכלי הזה.
בימים אלה, עם אחד הלקוחות שלי, שנמצא בתהליך של חיזוק המבנה הארגוני כהכנה לצמיחה הצפויה ב 2026.
תוך שעה מהרגע שמיקמנו את העובדים על המפה, פתאום ברור לו יותר לגבי כל הצוות , איפה נגמרת האחריות שלו ומתחילה של האחר.
זה מייצר שקט. זה עושה סדר ומעל הכל, זה חמצן ניהולי.
מניסיון, תבנו מפת האצלה אחת טובה ותרוויחו עשרות שעות של בהירות, אמון ויעילות.
תומר הורוביץ, מומחה לאסטרטגיה וחווית לקוח
תגובות