Nespresso מול Max Stock.
- 24 ביוני 2025
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 19 באפר׳
לפני שבוע, על קפה עם חבר יקר, דיברנו על מותגי קצה בתפיסות פרימיום.
ואז עלתה השוואה שלא עזבה אותנו(כנראה בצדק):
על פניו, שני עולמות הפוכים.
בפועל, שתי אסטרטגיות מדויקות בצורה כמעט מושלמת.
על נספרסו כבר דיברתי הרבה לאורך השנים אבל אם יש משהו חשוב שהבנתי בצורה ברורה:
מקס סטוק היא לא ״low cost״.
היא high intelligence על cost.
המספרים אגב, מדברים בעד עצמם:
צמיחה עקבית בהכנסות, שיפור ברווחיות, EBITDA שעלה ביותר מ 26% ב 2025 ורווח נקי שגדל ב 14%.
בעיקר בזכות שליטה בשרשרת האספקה וייבוא ישיר.
זה לא חיסכון - זה ניהול.
כמה תובנות שעלו לי מאז:
1. אין דבר כזה “לא להשקיע במותג”
יש רק השקעה במקום הלא נכון.
מקס סטוק לא חוסכת, היא פשוט לא משקיעה במה שהלקוח לא מוכן לשלם עליו.
2. פרימיום הוא לא מחיר, הוא מבנה של עלויות
נספרסו לא רק גובה יותר. היא בנויה כך שכל נקודת מגע מצדיקה את זה.
בלי זה, המחיר קורס ואז אומרים שזה ״יקר לי״.
3. דיסקאונט הוא לא זול, הוא מדויק
כשהלקוח מגיע למקס סטוק, הוא לא מחפש חוויה(אבל שמח למצוא אותה כמובן).
הוא מחפש תחושת “מצאתי”.
וכל שקל שלא משרת את התחושה הזו - הוא מיותר.
4. אסטרטגיה היא בעיקר החלטה על ויתורים
נספרסו מוותרת על מחיר.
מקס סטוק מוותרת קצת על החוויה.
שתיהן לא מנסות להיות גם וגם.
5. רוב החברות נופלות באמצע
קצת חוויה.
קצת מבצע.
קצת פרימיום.
קצת דיסקאונט.
ובסוף, בלי זהות, ועם מבנה עלויות כבד.
אם צריך לסכם את זה במשפט אחד:
מותג חזק לא נמדד בכמה השקעת בו,
אלא בכמה היית מספיק אמיץ לא להשקיע במה שלא משרת את ההבטחה שלך.
ואולי השאלה הכי לא נוחה שכל הנהלה צריכה לשאול את עצמה:
על מה הלקוח שלנו באמת מוכן לשלם,
ועל מה הוא מצפה שלא נבזבז עליו שקל?
תומר הורוביץ, מומחה לאסטרטגיה וחווית לקוח
תגובות